היי חברות, נועה כאן.
זוכרות את הפעם האחרונה שהרגשתן שאתן באמת, אבל באמת נוכחות? לא חושבות על רשימת הקניות, לא דואגות לגבי המייל שלא עניתן עליו, פשוט… שם. בשנייה הזאת. לי זה קרה אתמול בבוקר, כשהכנתי קפה. כן, אני יודעת, נשמע קצת משוגע, אבל הרגשתי את החום של הכוס, את הארומה העשירה, את האדמה שגידלה את הפולים האלה. כמו איזה שקט כזה, מלטף.
לפני שנים, הייתי רצה ממשימה למשימה, כמו צביה מבוהלת. העור שלי היה אפור, הנשימה שלי קצרה, והראש שלי - וואו, איזה בלאגן! ניסיתי הכל - קרמים יקרים, דיאטות קיצוניות, ניקוי רעלים משונים. כלום לא עבד. הרגשתי כמו עץ זית עקור, בלי שורשים.
אז הבנתי משהו פשוט: לכל דבר יש תחליף טהור. במקום לנסות "לתקן" את עצמי מבחוץ, התחלתי להקשיב פנימה. התחלתי לתרגל מדיטציה.
עכשיו, אני יודעת מה אתן חושבות: "מדיטציה? זה לא בשבילי! אין לי זמן, אין לי סבלנות, אני לא מסוגלת לשבת בשקט!". תאמינו לי, אני הייתי שם. אבל גיליתי שיש דרך אחרת - מדיטציה בעיניים פקוחות.
מה זה בעצם מדיטציה בעיניים פקוחות?
במקום לשבת בתנוחה מסובכת ולנסות "לרוקן" את הראש (משימה בלתי אפשרית, בואו נודה על האמת), אנחנו משתמשות במה שכבר יש לנו - החיים שלנו, הרגע הזה. אנחנו מוצאות את השקט הפנימי בתוך הכאוס היומיומי. אנחנו כמו גולשים שמוצאים את הגל המושלם בתוך ים סוער.
חשבתן פעם על החול הרך בחוף תל אביב, מתחת לרגליים שלכם? או על הריח של שמן זית טרי, שמעלה זיכרונות של ארוחות משפחתיות בגליל? אלה רגעים של מדיטציה, רק בלי השם המפוצץ.
הנה כמה טיפים איך להתחיל:
- 🌿 טיפ טהור #1: נשימה מודעת: עצרו לרגע, בכל מקום שאתן נמצאות בו, ופשוט תרגישו את הנשימה שלכן. את האוויר שנכנס ויוצא. בלי לשנות כלום, בלי לשפוט. רק להיות נוכחות. אפילו שלוש נשימות כאלה יכולות לעשות פלאים.
- 🌿 טיפ טהור #2: הליכה מדיטטיבית: בפעם הבאה שאתן הולכות ברחוב, שימו לב לכל צעד. איך כף הרגל פוגשת את האדמה, איך המשקל שלכן עובר מרגל לרגל. כאילו אתן צועדות בשדות הגליל, עם כל צעד ריח האדמה עולה.
- 🌿 טיפ טהור #3: אכילה מודעת: לפני שאתן מתנפלות על האוכל (כולנו חוטאות בזה לפעמים), קחו רגע להסתכל עליו. להריח אותו. לטעום כל ביס לאט, באמת לחוות אותו. תחשבו על האדמה שגידלה את הירקות האלה, על השמש שהאירה עליהם, על כל הדרך שהם עברו כדי להגיע לצלחת שלכן.
- 🌿 טיפ טהור #4: התבוננות בעצי הזית: עצי הזית העתיקים הם סמל הנצח בישראל. תתבוננו בהם - בצבעים העמוקים, בצורה המיוחדת, ותנסו להרגיש את החיבור שלהם לאדמה.
זה לא סתם מדיטציה - זו חזרה הביתה. זה לחזור לטבעיות שלנו, ליכולת שלנו להיות נוכחות ברגע. לפני שהיו מעבדות, היה טבע שלימד אותנו איך לחיות. הטבע כבר נתן לנו את כל התשובות.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי את זה באמת. הייתי תקועה בפקק מטורף בכניסה לתל אביב, עצבנית וחסרת סבלנות. ואז, במקום להמשיך לקלל את הנהגים האחרים, פשוט עצרתי. הסתכלתי על הים התיכון הכחול, על האור שמשתקף עליו, על היופי הפשוט הזה. והרגשתי את העור שלי נושם מחדש. פתאום, הפקק כבר לא היה כזה נורא.
עכשיו תורכן. איזה רגע קטן של טבעיות אתן יכולות למצוא היום? שתפו אותי בתגובות, אני ממש אשמח לשמוע!
בואי נחזור יחד לטבעיות.
טהור זה - הטבע במיטבו, מחדש 💚
